פסק-דין בתיק ע"א 20818-01-13

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופטת כוכבה לוי, בתא"מ 11614-12-10 , ביום 19.10.2012, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה לקבלת פיצוי בגין הפרת הסכם שכירות וחילוט פיקדון שלא כדין.

העובדות  בקצירת האומר

1.         המשיבה, סילבה פורטוגז (להלן: "המשיבה") הגישה נגד יורשי המנוחה מרים בזק ז"ל שהייתה נתבעת 1, נגד ניר בזק, הוא מערער 2 - בנה של המנוחה, ונגד שלמה בזק, הוא מערער 1 - בעלה של המנוחה, תביעה כספית, על סך 47,690 ש"ח, שנדונה בסדר דין מהיר. התביעה הייתה להשבת פיקדון על סך 20,000 ש"ח שמסרה המשיבה למערער 2, כערבות להבטחת תנאי שכירות, בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביום 3.8.08 (להלן: "ההסכם"), לגבי דירה ברח' שלמה המלך 55, נתניה (להלן: "הדירה" או "המושכר"). כן עתרה המשיבה לפיצוי בגין הפרת ההסכם, החזר כספי של דמי שכירות בגין תקופה שבמהלכה נמנעה ממנה החזקה במושכר, וכן הוצאות, ופיצוי בגין סבל ועגמת נפש.

יצוין, כי לאחר תחילת ההוכחות ויתרה המשיבה על חלק מתביעתה, והעמידה את התביעה על החזר הפיקדון, פיצוי בגין הפרת ההסכם, והשאירה לשק"ד בית המשפט את הפיצוי בגין עגמת נפש.

2.         בכתב תביעתה טענה המשיבה, כי בהתאם להסכם, הושכרה לה הדירה למשך שנה, החל מיום 19.9.08, ועד ליום 18.9.09, וזאת בתמורה לדמי השכירות חודשיים שעמדו על סך 3,000 ש"ח לחודש. יצוין, כי במעמד חתימת ההסכם ניתנה למשיבה הנחה בדמי השכירות, שהועמדו על סך 2,900 ש"ח לחודש, כאשר המשיבה שילמה את דמי השכירות השנתיים בסך 34,800 ש"ח מראש. בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לחובת המשיבה להיות זמינה כדי להראות את הדירה לקונים פוטנציאליים.

להבטחת מילוי תנאי ההסכם הפקידה המשיבה פיקדון בסך 20,000 ש"ח בחשבונה של המנוחה. 

עוד טענה המשיבה, כי היו ליקויים רבים בדירה עליהם התריעה במשך כל התקופה בפני מערער 2, שהתחייב לתקנם, אך לא עשה כן, ואף טען כי עליה לשאת בעלות תיקון הנזקים השונים, ולפיכך קיזז את עלותם וחילט את הפיקדון.

3.         כפי שפורט בפסק דינו של בית משפט קמא, ביום 23.08.09 הודיעה המשיבה למערער בדואר אלקטרוני על אי חידוש החוזה לאור העובדה שהיא עוברת לעבוד בבית ספר באילת, ולאור מועד תחילת שנת הלימודים. בית המשפט ציין שהמשיבה כבר הודיעה על כך עוד בחודש מאי 2009, ואף ניסתה למצוא שוכר חלופי, והודיעה על רצונה למסור לידיו של מערער 2 את מפתחות המושכר כבר ביום 25.8.09, לפני מועד סיום תקופת השכירות - 18.9.09. המשיבה ציינה בהודעה זו כי תישא במלוא חיוביה עד סיום תקופת ההסכם, וכי תוכל להראות את הדירה רק עד מועד המעבר לאילת. מערער 2 לא הופיע לפגישה שנקבעה לטענת המשיבה ליום 25.8.09 להחזרת המפתח, כשלטענתה היא אף וידאה עימו טלפונית כי יגיע לפגישה, כשבאותו מועד התחייב מערער 2 להחזיר לה את הפיקדון ביום 10.09.09. גם לפגישה נוספת שתואמה ליום 18.9.09 - מועד סיום החוזה, לא הופיע מערער 2, על אף שאישר בדואר אלקטרוני כי יגיע לפגישה, כאשר לטענת המשיבה לשני מועדים אלה הגיעה במיוחד מאילת. לטענת המשיבה, כשהגיעה לדירה ביום 16.9.09, כדי לוודא תקינותה טרם המסירה למערער 2, נדהמה לגלות כי מנעול הדירה נפרץ והוחלף, לטענתה על ידי מערער 2, וכי מכונת הכביסה והמייבש שלה היו בכניסה מופקרים לכל.

4.         המשיבה טענה בפני בית משפט קמא, כי בהתאם להסכם, החזקה בדירה הייתה בידיה עד ליום 18.9.09, יום סיום ההסכם, ובעובדה שהמערער תפס חזקה לפני תום לפני תום תקופת השכירות ופרץ את המנעול, הפקיר את מטלטליה ולא החזיר לה את הפיקדון - הוא הפר את ההסכם הפרה בוטה, ומכאן תביעתה.

5.         בית משפט קמא קיבל  את התביעה, תוך שחייב את המערערים להשיב את הפיקדון שחולט, ולפצות את המשיבה בסך כולל של 37,318 ש"ח כדלקמן:

א. השבת הפיקדון שחולט  שלא כדין בסך 20,000 ש"ח;

ב. החזר כספי בגין התקופה שמיום 26.8.09 ועד ליום 18.9.09 בהן תפס המערער את החזקה במושכר שלא כדין לפני תום תקופת השכירות בסך 2,318 ש"ח;

ג. פיצוי בגין הפרת ההסכם בהשתלטות על הנכס בטרם תום תקופת ההסכם בסך  10,000 ש"ח, כאשר בית המשפט ציין, כי אמנם בהסכם לא נקבע פיצוי מוסכם אך זה הסכום הראוי בשים לב לנסיבות ההפרה.

ד. פיצוי בגין עוגמת נפש וסבל בסך 5,000 ש"ח.

ה. הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 11,700 ש"ח, כאשר בית המשפט ציין, כי התחשב בהתנהלות המערערים ובמשך ניהול ההליך.

בית המשפט דחה את טענות המערערים לפיהן על המשיבה לשאת בעלות תיקון הנזקים בדירה, לאחר שקבע כי החשבוניות שצירף אינן תואמות את עילות הקיזוז, ואינן מפורטות מספיק, וכלשונו "אין כל ראיה כי [החשבוניות] שימשו את הנתבעים בשיפוץ הנכס, לאחר תום תקופת השכירות", וקבע כי הקיזוז שעשו המערערים בגין התיקונים מתוך הפיקדון נעשה שלא כדין.

תמצית טענות הצדדים בערעור

6.         המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא כשקבע כי מערער 2 נהג בבריונות, וכן שגה בקביעתו כי הם הפרו את ההסכם, כאשר למעשה המשיבה היא שהפרה את ההסכם. עוד לטענתם, שגה בית המשפט בסכום הפיצוי שפסק, שלמעשה עמד מעל לסכום התביעה, לאחר שהמשיבה ויתרה על חלק מתביעתה. בתוך כך טענו כי הפיצוי שבית משפט קמא קבע בגין הפרת ההסכם הוא פיצוי כפול, הן בגין תפיסת החזקה המוקדמת והן בגין פיצוי "מוסכם".

7.         מנגד, טוענת המשיבה, כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, המבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, שכולם מפורטים ומנומקים היטב בחומר הראיות, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלה.